<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' כתובה פ"א</h1>
<h2>דף ז.</h2>
אסור לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתבה, שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. וכל הפוחת ממאתים דינרים וממנה לאלמנה, ממטבע שיש שבעה חלקים נחשת וחלק אחד כסף, שיש בסלע חצי זוז כסף, שכל המאתים עולים לעשרים וחמשה דינרי כסף שמשקל כל דינר (כ"ו) [צ"ו] שעורות, והמנה עולה לשנים [עשר] דינרי כסף ומחצה, בעילתו בעילת זנות. וזה נקרא עיקר כתבה. ואם ירצה יוסיף אפילו עד אלף. ודין התוספת והעיקר שוין לרוב דברים, וכל מקום שנאמר כתבה סתם הוא עיקר ותוספת (ודין התוספת) יחד. הבעל נותן שכר הסופר. ושמעתי רמז למאתים כמהר הבתולות [שמות כ"ב], כמה ר' נוטרייקון, ומנה אומר התלמוד [י' ע"ב] על שם אלמנה. כנס ולא כתב אבל הקנה בפני עדים שחייב לה, או נתן לה מטלטלין כנגד כתבתה עד שיפנה לכתוב, די בכך.
<h2>דף י.</h2>
חכמים שתקנו כתבה לאשה תקנו שהטוען טענת בתולים ואשה מכחשתו נאמן ועליה להביא ראייה, שחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. והורו כל הגאונים שאינו נאמן כי אם להפסיד עיקר הכתבה ולא התוספת אם לא שיש עדים או הודתה שהיתה בעולה קודם שארסה. לפיכך ישביעה בנקיטת חפץ כדין כל הנשבעים ונוטלים ותגבה תוספת. ואין לה להשביעו שלא מצאה בתולה, משום חזקה שאין טורח. ויכולה להחרים סתם על מי שטען עליה שקר.
ויכול לטעון טענת בתולים עד שלשים יום אם לא יחד עמה. יחד עמה עד לאלתר. רצה לקיימה אחר שהפסידה עקר כתבה חוזר וכותב לה מנה, שאסור לשהות עמה בלא כתובה.
אסור לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתבה, שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. וכל הפוחת ממאתים דינרים וממנה לאלמנה, ממטבע שיש שבעה חלקים נחשת וחלק אחד כסף, שיש בסלע חצי זוז כסף, שכל המאתים עולים לעשרים וחמשה דינרי כסף שמשקל כל דינר (כ"ו) [צ"ו] שעורות, והמנה עולה לשנים [עשר] דינרי כסף ומחצה, בעילתו בעילת זנות. וזה נקרא עיקר כתבה. ואם ירצה יוסיף אפילו עד אלף. ודין התוספת והעיקר שוין לרוב דברים, וכל מקום שנאמר כתבה סתם הוא עיקר ותוספת (ודין התוספת) יחד. הבעל נותן שכר הסופר. ושמעתי רמז למאתים כמהר הבתולות [שמות כ"ב], כמה ר' נוטרייקון, ומנה אומר התלמוד [י' ע"ב] על שם אלמנה. כנס ולא כתב אבל הקנה בפני עדים שחייב לה, או נתן לה מטלטלין כנגד כתבתה עד שיפנה לכתוב, די בכך.
וזה טופס הכתובה. בכך בשבת בכך ימים לחדש פלוני שנת פלונית לבריאת העולם למנין שאנו מונין כאן בפלוני' מתא, איך פלוני בן פלוני אמר לה לפלונית בת רבי פלוני בתולתא, או ארמלתא, או גרושה, או שבויה, הוה לי לאנתו כדת משה וישראל, ואנא אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס יתיכי כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מהר בתוליכי כסף זוזי מאתן, או מאה, דיחזו ליכי מדאוריתא ומזוניכי וכסותיכי וספוקיכי ומיעל לותיכי כארח כל ארעא. וצביאת פלוניתא בתולתא, או ארמלתא וכו', דא והות ליה לאינתו. ודא נדוניא דהנעלת ליה מבית אבוהא בין בכסף בין בדהב בין בתכשיטין בין [בשימושי (דידה) [דירה] בין בשימושי ערסא וסך הכל קבל עליו ר' פלוני החתן בחמשין או במאה ליטרי ממטבע טורנויש, או מיטש טובים יוצאים בהוצאה שיש בכל דינר ודינר ששה פשוטים מכסף צרוף למשקלן. וצבי] ר"פ חתן דנן והוסיף לה מדיליה חמשין ליטרי' אחרות כנגדן כיוצא בהן דלהוון לה מאה ליטרי' בכתבתה. וכך אמר ר"פ חתן דנן, אחריות שטר כתבתא דא קבילית עלאי ועל ירתאי בתראי להתפרעא מן כל שפר ארג נכסין וקניינין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודעתיד אנא למקני, נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות, כלהון יהון אחראין וערבאין למפרע מנהון שטר כתבתא דא בחיי ובמותא, ואפילו מן גלימא דעל כתפאי. ואחריות וחומר שטר כתבתא דא קבילית עלאי ועל ירתי בתראי באחריות וכחומר כל שטרי כתבות דנהיגין בבנן ישראל מן יומא דנן ולעולם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וקנינא מן ר"פ ב"ר פלוני החתן לפ' בת פ' בתולתא דא ככל מה דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה. וחותם החתן ואחר כך שני עדים. והא שאנו נוהגין לכתבה ביום ולחתמה בלילה אנו סומכין על הקניין שהיה ביום. ורשב"ם היה מקפיד בדבר לחותמה ביום הכתיבה.
<h2>דף י:</h2>
טען ואמר, לא מצאתיה בתולה, ואומרת, לא בא עלי ועדיין בתולה אני, בודקין אותה או חוזר ובעלה בפני עדים. אמרה, בא עלי ובתולה מצאני ושקר טוען, שואלין אותו, מפני מה אמרת שאינה בתולה. אמר, שלא מצאתי דם, בודקים במשפחתה שאם נמצאו כלן שאין להם דם לא של נדה ולא של בתולים הרי זו בחזקתה. לא נמצאו כך בודקין אם יש לה חולי גדול שיבש לחלוחיתה או שמתענה ברעב, ומאכילין ומשקין אותה עד שתבריא ותבעל שנית. אין בה דברים אלו ובעל ולא הוציא דם אע"פ שמצא דוחק בשעת תשמיש אין כאן בתולים, שכל בתולה יש לה דם אפילו בוגרת, אם לא מפני חולי. אמר, מפני שלא מצאתי דוחק אך פתח פתוח מצאתי, אם בוגרת היא אין לו טענת בתולים, שרוב בוגרת אין להם דוחק שנתרפו אבריה וכלו בתוליה. לא בגרה, שואלין לו, שמא הטית או לא בעלת בנחת ולא הרגשת בדוחק. אמר לא כי אלא ודאי פתח פתוח היה, הרי טענת בתולים לכל בתולה שלא בגרה בין קטנה ונערה, בריאה וחולה, שכל בתולה נערה פתחה סתום, ואע"פ שיצא הדם הואיל ומצא פתח פתוח אין כאן בתולים. יש גאונים אומרים שהבוגרת [אין לה] טענת דמים [ויש לה טענת] (ו)פתח פתוח. ואומר המיימוני [פי"א מהלכ' אישות הי"ג], שבדק ומצא בספרים קדמונים, שאין לבוגרת רק טענת דמים בלבד.
הנושא בתולה שנתארמלה ונתגרשה ונחלצה מן הארוסין כתבתה מאתים, מן הנשואין כתבתה מנה, שנשואה כבעולה. נשא בתולה משוחררת, גיורת, ושבויה, שנשתחררה ונפדית ונתגיירה פחות מבת שלש שנים ויום אחד כתבתן מאתים, בנות ג' שנים [ויום אחד] ומעלה אע"פ שהן בתולות, יען שחזקת שפחה ונכרית ושבויה ליבעל כתבתן מנה אפילו ידוע שהן בתולות.
כל בתולתא שכתבתה מאתים יש לו טענת בתולים, לומר לא מצאתי בתוליה על פי שני סימנים שהן לבתולה, אחד שדמים ששותתין ממנה סוף ביאה ראשונה, ושני דוחק שימצא בה בביאה ראשונה בשעת תשמיש. כל שכתבתה מנה, או לא תקנו כלל, אין לו טענת בתולים. נתייחד עם ארוסתו קודם נשואין אין לו טענת בתולים.
<h2>דף יא.</h2>
מצא אשתו מכת עץ אפילו נשאת על מנת שהיא בתולה שלימה כתבתה מנה. גדול הבא על הקטנה פחותה מבת ג' שנה ויום אחד, הואיל ובתוליה חוזרין, וגדולה שנבעלה מבן ט' שנים (ויום אחד) ולמטה הואיל ואין ביאתו ביאה, ובתולה שהיא בוגרת או סומא או איילונית, כתבת כל אלו מאתים.
<h2>דף יג.</h2>
אמר, לא מצאתיה בתולה, והיא אומרת, אמת הוא מפני שהכני עץ או נפלתי בקרקע, אע"פ שטוען שמא איש בא עליך ואין לך כלום, נאמנת ותקח מנה. ויכול להחרים סתם שלא בא עליה, שאין הדבר לו ודאי. אמרה, אמת ובא עלי איש באונס אחר שנתארסתי לו, נאמנת וכתבתה מאתים. טען ואמר, שמא קודם שארסתיך ומקחי טעות, או אחר ונבעלת ברצון, מחרים סתם על מי שטוען שקר לחייבני ממון.
<h2>דף לו.</h2>
מצא אשתו מכת עץ אפילו נשאת על מנת שהיא בתולה שלימה כתבתה מנה. גדול הבא על הקטנה פחותה מבת ג' שנה ויום אחד, הואיל ובתוליה חוזרין, וגדולה שנבעלה מבן ט' שנים (ויום אחד) ולמטה הואיל ואין ביאתו ביאה, ובתולה שהיא בוגרת או סומא או איילונית, כתבת כל אלו מאתים.
<h2>דף לו:</h2>
טען ואמר, לא מצאתיה בתולה, ואומרת, לא בא עלי ועדיין בתולה אני, בודקין אותה או חוזר ובעלה בפני עדים. אמרה, בא עלי ובתולה מצאני ושקר טוען, שואלין אותו, מפני מה אמרת שאינה בתולה. אמר, שלא מצאתי דם, בודקים במשפחתה שאם נמצאו כלן שאין להם דם לא של נדה ולא של בתולים הרי זו בחזקתה. לא נמצאו כך בודקין אם יש לה חולי גדול שיבש לחלוחיתה או שמתענה ברעב, ומאכילין ומשקין אותה עד שתבריא ותבעל שנית. אין בה דברים אלו ובעל ולא הוציא דם אע"פ שמצא דוחק בשעת תשמיש אין כאן בתולים, שכל בתולה יש לה דם אפילו בוגרת, אם לא מפני חולי. אמר, מפני שלא מצאתי דוחק אך פתח פתוח מצאתי, אם בוגרת היא אין לו טענת בתולים, שרוב בוגרת אין להם דוחק שנתרפו אבריה וכלו בתוליה. לא בגרה, שואלין לו, שמא הטית או לא בעלת בנחת ולא הרגשת בדוחק. אמר לא כי אלא ודאי פתח פתוח היה, הרי טענת בתולים לכל בתולה שלא בגרה בין קטנה ונערה, בריאה וחולה, שכל בתולה נערה פתחה סתום, ואע"פ שיצא הדם הואיל ומצא פתח פתוח אין כאן בתולים. יש גאונים אומרים שהבוגרת [אין לה] טענת דמים [ויש לה טענת] (ו)פתח פתוח. ואומר המיימוני [פי"א מהלכ' אישות הי"ג], שבדק ומצא בספרים קדמונים, שאין לבוגרת רק טענת דמים בלבד.
<h2>דף נד:</h2>
וזה טופס הכתובה. בכך בשבת בכך ימים לחדש פלוני שנת פלונית לבריאת העולם למנין שאנו מונין כאן בפלוני' מתא, איך פלוני בן פלוני אמר לה לפלונית בת רבי פלוני בתולתא, או ארמלתא, או גרושה, או שבויה, הוה לי לאנתו כדת משה וישראל, ואנא אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס יתיכי כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מהר בתוליכי כסף זוזי מאתן, או מאה, דיחזו ליכי מדאוריתא ומזוניכי וכסותיכי וספוקיכי ומיעל לותיכי כארח כל ארעא. וצביאת פלוניתא בתולתא, או ארמלתא וכו', דא והות ליה לאינתו. ודא נדוניא דהנעלת ליה מבית אבוהא בין בכסף בין בדהב בין בתכשיטין בין [בשימושי (דידה) [דירה] בין בשימושי ערסא וסך הכל קבל עליו ר' פלוני החתן בחמשין או במאה ליטרי ממטבע טורנויש, או מיטש טובים יוצאים בהוצאה שיש בכל דינר ודינר ששה פשוטים מכסף צרוף למשקלן. וצבי] ר"פ חתן דנן והוסיף לה מדיליה חמשין ליטרי' אחרות כנגדן כיוצא בהן דלהוון לה מאה ליטרי' בכתבתה. וכך אמר ר"פ חתן דנן, אחריות שטר כתבתא דא קבילית עלאי ועל ירתאי בתראי להתפרעא מן כל שפר ארג נכסין וקניינין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודעתיד אנא למקני, נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות, כלהון יהון אחראין וערבאין למפרע מנהון שטר כתבתא דא בחיי ובמותא, ואפילו מן גלימא דעל כתפאי. ואחריות וחומר שטר כתבתא דא קבילית עלאי ועל ירתי בתראי באחריות וכחומר כל שטרי כתבות דנהיגין בבנן ישראל מן יומא דנן ולעולם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וקנינא מן ר"פ ב"ר פלוני החתן לפ' בת פ' בתולתא דא ככל מה דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה. וחותם החתן ואחר כך שני עדים. והא שאנו נוהגין לכתבה ביום ולחתמה בלילה אנו סומכין על הקניין שהיה ביום. ורשב"ם היה מקפיד בדבר לחותמה ביום הכתיבה.
אסור לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתבה, שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. וכל הפוחת ממאתים דינרים וממנה לאלמנה, ממטבע שיש שבעה חלקים נחשת וחלק אחד כסף, שיש בסלע חצי זוז כסף, שכל המאתים עולים לעשרים וחמשה דינרי כסף שמשקל כל דינר (כ"ו) [צ"ו] שעורות, והמנה עולה לשנים [עשר] דינרי כסף ומחצה, בעילתו בעילת זנות. וזה נקרא עיקר כתבה. ואם ירצה יוסיף אפילו עד אלף. ודין התוספת והעיקר שוין לרוב דברים, וכל מקום שנאמר כתבה סתם הוא עיקר ותוספת (ודין התוספת) יחד. הבעל נותן שכר הסופר. ושמעתי רמז למאתים כמהר הבתולות [שמות כ"ב], כמה ר' נוטרייקון, ומנה אומר התלמוד [י' ע"ב] על שם אלמנה. כנס ולא כתב אבל הקנה בפני עדים שחייב לה, או נתן לה מטלטלין כנגד כתבתה עד שיפנה לכתוב, די בכך.
<h2>דף נז.</h2>
אסור לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתבה, שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. וכל הפוחת ממאתים דינרים וממנה לאלמנה, ממטבע שיש שבעה חלקים נחשת וחלק אחד כסף, שיש בסלע חצי זוז כסף, שכל המאתים עולים לעשרים וחמשה דינרי כסף שמשקל כל דינר (כ"ו) [צ"ו] שעורות, והמנה עולה לשנים [עשר] דינרי כסף ומחצה, בעילתו בעילת זנות. וזה נקרא עיקר כתבה. ואם ירצה יוסיף אפילו עד אלף. ודין התוספת והעיקר שוין לרוב דברים, וכל מקום שנאמר כתבה סתם הוא עיקר ותוספת (ודין התוספת) יחד. הבעל נותן שכר הסופר. ושמעתי רמז למאתים כמהר הבתולות [שמות כ"ב], כמה ר' נוטרייקון, ומנה אומר התלמוד [י' ע"ב] על שם אלמנה. כנס ולא כתב אבל הקנה בפני עדים שחייב לה, או נתן לה מטלטלין כנגד כתבתה עד שיפנה לכתוב, די בכך.
המוכרת כתובתה לאחרים בטובת הנאה, הואיל וחייב לפרוע הלוקח אין צריך לכתוב אחרת, שאין קלה בעיניו להוציאה. אבל אם מכרה או מחלה לבעלה או כתב ואבדה חוזר וכותב לה עיקר כתבה. וזה טופס כתובה דארכסא. בכך בשבת בכך ימים לחדש פלוני שנת פלונית לבריאת עולם למניין שאנו מונין כאן בפלונית מתא, איך בא לפנינו ר' פלוני ב"ר פלוני ואמר לנו, הוו עלי עדים וקנו ממני בכל לשון של זכות וקניין ותנו לה לאנתתי פלונית בת ר' פלוני כתבה דא חלף כתבתה דהות לה מקדמת דנא וארכסא ואזדקיקנא למכתב לה אחריתי בחריקא, כמה דאמרו חכמים דאסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה שעה אחת, ואמר ר' פלוני למ"פ בת ר' פלוני דאיתנסיבא ליה מקדמת דנא הוי לי לאנתו כדת משה וישראל, ואנא אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס יתייכי כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין כו'. ויכתוב כמו שכתוב לעיל בכתובה ראשונה ויחתמו העדים.
ויכול לטעון טענת בתולים עד שלשים יום אם לא יחד עמה. יחד עמה עד לאלתר. רצה לקיימה אחר שהפסידה עקר כתבה חוזר וכותב לה מנה, שאסור לשהות עמה בלא כתובה.
<h2>דף צ.</h2>
בן ט' שנים [ויום אחד] שנשא אין לה כתבה, הגדיל וקיימ' יש לה עיקר כתבה. גר שנתגייר הוא ואשתו כתבתה מנה.
